<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ג מתוך השער הי"ג</h1>
<h2>דף יד:</h2>
שער י"ג זיכוי ע"י אחר. כגון ראובן א"ל לשמעון טול זה החפץ וזכה בו ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו כיון שהגיע החפץ ביד שמעון אין יכול ראובן לחזור בו ואע"פ שלוי אינו במעמדם אבל לוי ידו על העליונה דהוי דבר שלא נפל עינו עליו כמו שפיר' למעלה אם ירצה יטול מיד הזוכה לו ואם לא ירצה בו אין על הזוכה הזה אלא שיחזיר את החפץ לראובן המזכה ולענין זיכוי ע"י אחר כה"ג לא בעינן מעמד שלשתן ובלבד שיהא בזיכוי הזה שני דרכים. הדרך הא' שיהא הזוכה הזה ללוי בן דעת. והדרך השני שיהא לוי זה המזוכה ילוד כדגר' [גיטין ס"ה ע"א] אמר רבא שלש מדות בקטן אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ולא לאחרים וגרסינן נמי [ב"ב קמ"ב ע"ב] המזכה לעובר לא קנה. וכל זה שפי' היכא דאמר בלשון זכיה ללוי אבל אם אמר ראובן לשמעון הולך חפץ זה ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו הרי ראובן יכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע החפץ ליד לוי כדגר' [גיטין ל"ב ע"ב] אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפ"מ דהולך לאו כזכי. וכ"ז שהשליח הזה אינו יודע שחזר בו השולח יש עליו מן הדין להגיע החפץ ליד מי שנשתלחו לו דקימ"ל [עירובין ל"א ע"ב] חזקת שליח עושה שליחותו. ולעולם כל היכא שהגיע החפץ ליד מי שנשתלח לו קודם שביטל השולח את השליחות שוב אינו יכול לחזור השולח ומי שנשתלח לו ידו על העליונה רצה יטול רצה לא יטול אבל אם ביטל השולח את השליחות קודם שיגיע ליד מי שנשתלח לו והלך השליח והגיעו ביד מי שנשתלח לו ה"ז יחזיר החפץ ליד השולח ולא זכה בו מי שנשתלח לו כדגר' [גיטין ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל ה"ז בטל והא אמרינן לעולם שליח מתנה כשליח הגט ומתנה ומכירה אחד הם. והיכא שהלך השליח למי שנשתלח לו ומצאו שהוא מת ראוי שיחזיר את החפץ לשולח אם הוא חי כדגר' [שם י"ד ע"ב] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזירו למשלח. ואם השולח נמי מצאו שמת ה"ז על שני דרכים. הדרך הא' בבריא והדרך הב' בשכ"מ. אם השולח הזה בשעת מתנה בריא צריך שיחקרו מי מת תחלה אם השולח מת תחלה ה"ז ינתן החפץ ליורשי מי שנשתלח לו וידם על העליונה אם ירצו יטלו ואם לא ירצו יניחו, משום מצוה לקיים דברי המת. ואם מי שנשתלח לו מת תחלה כיון שמת אינו ראוי לו אף יורשיו נמי לא זכו בו ויחזרו ליורשי משלח והכי גרסינן [שם] מת משלח ר"י הנשיא אומר משום ר"מ מצוה לקיים דברי המת וא"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח וא"ר יוסף הלכה כר"ש הנשיא ואמרינן במאי אי בשכ"מ הא קימ"ל דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו ורב יוסף מוקים לה בבריא והא קימ"ל מצוה לקיים דברי המת תני יחזרו למשלח. אתחזי מהכא אם השולח הזה שכ"מ דבריו ככתובים וכמסורים דמו בלבד שיהא מי שנשתלחו לו חי בשעת צואתו (של) [ל]שליח ואם היה נמי השולח בריא והיה מי שנשתלחו לו חי בשעת אמירתו לשליח ומת השולח לאחר מיכן זכו יורשי מי שנשתלח לו משום מצוה לקיים את דברי המת וגרסינן נמי [שם] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו ליורשי משלח ותניא אידך יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו במאי קא מפלגי מר סבר הולך כזכי ומ"ס הולך לאו כזכי וא"ר אבא בר ממל דכו"ע הולך לאו כזכי דמי ולא קשיא הא בבריא הא בשכ"מ. ורב זביד אמר הא והא בשכ"מ ולא קשיא הא דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות ורפ"א הא והא בבריא ולא קשיא הא דמת נותן בחיי מקבל הא דמת מקבל בחיי נותן. ואין בין ר"פ ור"ז שום מחלוקת כלל והכל כמו שפיר' בסוף המביא גט בגיטין ושם תמצא זה השער מפורש ושום שכל.
<h2>דף לב:</h2>
שער י"ג זיכוי ע"י אחר. כגון ראובן א"ל לשמעון טול זה החפץ וזכה בו ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו כיון שהגיע החפץ ביד שמעון אין יכול ראובן לחזור בו ואע"פ שלוי אינו במעמדם אבל לוי ידו על העליונה דהוי דבר שלא נפל עינו עליו כמו שפיר' למעלה אם ירצה יטול מיד הזוכה לו ואם לא ירצה בו אין על הזוכה הזה אלא שיחזיר את החפץ לראובן המזכה ולענין זיכוי ע"י אחר כה"ג לא בעינן מעמד שלשתן ובלבד שיהא בזיכוי הזה שני דרכים. הדרך הא' שיהא הזוכה הזה ללוי בן דעת. והדרך השני שיהא לוי זה המזוכה ילוד כדגר' [גיטין ס"ה ע"א] אמר רבא שלש מדות בקטן אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ולא לאחרים וגרסינן נמי [ב"ב קמ"ב ע"ב] המזכה לעובר לא קנה. וכל זה שפי' היכא דאמר בלשון זכיה ללוי אבל אם אמר ראובן לשמעון הולך חפץ זה ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו הרי ראובן יכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע החפץ ליד לוי כדגר' [גיטין ל"ב ע"ב] אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפ"מ דהולך לאו כזכי. וכ"ז שהשליח הזה אינו יודע שחזר בו השולח יש עליו מן הדין להגיע החפץ ליד מי שנשתלחו לו דקימ"ל [עירובין ל"א ע"ב] חזקת שליח עושה שליחותו. ולעולם כל היכא שהגיע החפץ ליד מי שנשתלח לו קודם שביטל השולח את השליחות שוב אינו יכול לחזור השולח ומי שנשתלח לו ידו על העליונה רצה יטול רצה לא יטול אבל אם ביטל השולח את השליחות קודם שיגיע ליד מי שנשתלח לו והלך השליח והגיעו ביד מי שנשתלח לו ה"ז יחזיר החפץ ליד השולח ולא זכה בו מי שנשתלח לו כדגר' [גיטין ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל ה"ז בטל והא אמרינן לעולם שליח מתנה כשליח הגט ומתנה ומכירה אחד הם. והיכא שהלך השליח למי שנשתלח לו ומצאו שהוא מת ראוי שיחזיר את החפץ לשולח אם הוא חי כדגר' [שם י"ד ע"ב] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזירו למשלח. ואם השולח נמי מצאו שמת ה"ז על שני דרכים. הדרך הא' בבריא והדרך הב' בשכ"מ. אם השולח הזה בשעת מתנה בריא צריך שיחקרו מי מת תחלה אם השולח מת תחלה ה"ז ינתן החפץ ליורשי מי שנשתלח לו וידם על העליונה אם ירצו יטלו ואם לא ירצו יניחו, משום מצוה לקיים דברי המת. ואם מי שנשתלח לו מת תחלה כיון שמת אינו ראוי לו אף יורשיו נמי לא זכו בו ויחזרו ליורשי משלח והכי גרסינן [שם] מת משלח ר"י הנשיא אומר משום ר"מ מצוה לקיים דברי המת וא"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח וא"ר יוסף הלכה כר"ש הנשיא ואמרינן במאי אי בשכ"מ הא קימ"ל דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו ורב יוסף מוקים לה בבריא והא קימ"ל מצוה לקיים דברי המת תני יחזרו למשלח. אתחזי מהכא אם השולח הזה שכ"מ דבריו ככתובים וכמסורים דמו בלבד שיהא מי שנשתלחו לו חי בשעת צואתו (של) [ל]שליח ואם היה נמי השולח בריא והיה מי שנשתלחו לו חי בשעת אמירתו לשליח ומת השולח לאחר מיכן זכו יורשי מי שנשתלח לו משום מצוה לקיים את דברי המת וגרסינן נמי [שם] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו ליורשי משלח ותניא אידך יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו במאי קא מפלגי מר סבר הולך כזכי ומ"ס הולך לאו כזכי וא"ר אבא בר ממל דכו"ע הולך לאו כזכי דמי ולא קשיא הא בבריא הא בשכ"מ. ורב זביד אמר הא והא בשכ"מ ולא קשיא הא דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות ורפ"א הא והא בבריא ולא קשיא הא דמת נותן בחיי מקבל הא דמת מקבל בחיי נותן. ואין בין ר"פ ור"ז שום מחלוקת כלל והכל כמו שפיר' בסוף המביא גט בגיטין ושם תמצא זה השער מפורש ושום שכל.
<h2>דף סה.</h2>
שער י"ג זיכוי ע"י אחר. כגון ראובן א"ל לשמעון טול זה החפץ וזכה בו ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו כיון שהגיע החפץ ביד שמעון אין יכול ראובן לחזור בו ואע"פ שלוי אינו במעמדם אבל לוי ידו על העליונה דהוי דבר שלא נפל עינו עליו כמו שפיר' למעלה אם ירצה יטול מיד הזוכה לו ואם לא ירצה בו אין על הזוכה הזה אלא שיחזיר את החפץ לראובן המזכה ולענין זיכוי ע"י אחר כה"ג לא בעינן מעמד שלשתן ובלבד שיהא בזיכוי הזה שני דרכים. הדרך הא' שיהא הזוכה הזה ללוי בן דעת. והדרך השני שיהא לוי זה המזוכה ילוד כדגר' [גיטין ס"ה ע"א] אמר רבא שלש מדות בקטן אגוז ונוטלו צרור וזורקו זוכה לעצמו ולא לאחרים וגרסינן נמי [ב"ב קמ"ב ע"ב] המזכה לעובר לא קנה. וכל זה שפי' היכא דאמר בלשון זכיה ללוי אבל אם אמר ראובן לשמעון הולך חפץ זה ללוי שמכרתיו לו או שנתתיו לו הרי ראובן יכול לחזור בו כל זמן שלא הגיע החפץ ליד לוי כדגר' [גיטין ל"ב ע"ב] אמר אביי נקטינן שליח מתנה כשליח הגט למאי נפ"מ דהולך לאו כזכי. וכ"ז שהשליח הזה אינו יודע שחזר בו השולח יש עליו מן הדין להגיע החפץ ליד מי שנשתלחו לו דקימ"ל [עירובין ל"א ע"ב] חזקת שליח עושה שליחותו. ולעולם כל היכא שהגיע החפץ ליד מי שנשתלח לו קודם שביטל השולח את השליחות שוב אינו יכול לחזור השולח ומי שנשתלח לו ידו על העליונה רצה יטול רצה לא יטול אבל אם ביטל השולח את השליחות קודם שיגיע ליד מי שנשתלח לו והלך השליח והגיעו ביד מי שנשתלח לו ה"ז יחזיר החפץ ליד השולח ולא זכה בו מי שנשתלח לו כדגר' [גיטין ל"ב ע"א] השולח גט לאשתו והגיע בשליח או ששלח אחריו שליח וא"ל גט שנתתי לך בטל ה"ז בטל והא אמרינן לעולם שליח מתנה כשליח הגט ומתנה ומכירה אחד הם. והיכא שהלך השליח למי שנשתלח לו ומצאו שהוא מת ראוי שיחזיר את החפץ לשולח אם הוא חי כדגר' [שם י"ד ע"ב] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזירו למשלח. ואם השולח נמי מצאו שמת ה"ז על שני דרכים. הדרך הא' בבריא והדרך הב' בשכ"מ. אם השולח הזה בשעת מתנה בריא צריך שיחקרו מי מת תחלה אם השולח מת תחלה ה"ז ינתן החפץ ליורשי מי שנשתלח לו וידם על העליונה אם ירצו יטלו ואם לא ירצו יניחו, משום מצוה לקיים דברי המת. ואם מי שנשתלח לו מת תחלה כיון שמת אינו ראוי לו אף יורשיו נמי לא זכו בו ויחזרו ליורשי משלח והכי גרסינן [שם] מת משלח ר"י הנשיא אומר משום ר"מ מצוה לקיים דברי המת וא"ר שמעון הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח וא"ר יוסף הלכה כר"ש הנשיא ואמרינן במאי אי בשכ"מ הא קימ"ל דדברי שכ"מ ככתובים ומסורים דמו ורב יוסף מוקים לה בבריא והא קימ"ל מצוה לקיים דברי המת תני יחזרו למשלח. אתחזי מהכא אם השולח הזה שכ"מ דבריו ככתובים וכמסורים דמו בלבד שיהא מי שנשתלחו לו חי בשעת צואתו (של) [ל]שליח ואם היה נמי השולח בריא והיה מי שנשתלחו לו חי בשעת אמירתו לשליח ומת השולח לאחר מיכן זכו יורשי מי שנשתלח לו משום מצוה לקיים את דברי המת וגרסינן נמי [שם] הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו ליורשי משלח ותניא אידך יחזרו ליורשי מי שנשתלחו לו במאי קא מפלגי מר סבר הולך כזכי ומ"ס הולך לאו כזכי וא"ר אבא בר ממל דכו"ע הולך לאו כזכי דמי ולא קשיא הא בבריא הא בשכ"מ. ורב זביד אמר הא והא בשכ"מ ולא קשיא הא דאיתא למקבל בשעת מתן מעות הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות ורפ"א הא והא בבריא ולא קשיא הא דמת נותן בחיי מקבל הא דמת מקבל בחיי נותן. ואין בין ר"פ ור"ז שום מחלוקת כלל והכל כמו שפיר' בסוף המביא גט בגיטין ושם תמצא זה השער מפורש ושום שכל.
